תמר גולן האישה בלבן

בבוקר יום חמישי הגיעה הודעה במייל, תמר גולן, אהובת נפשי, שמה קץ לכאביה בעיר מולדתה חיפה, זה זמן רב שחשה את הכאבים ולא יכלה יותר, היא נסעה מקיבוץ להב שבדרום שם ביתה, כל הדרך לחיפה ושם נכנסה למלון דן, משם לא יצאה, החברים בקיבוץ להב לא יכלו לעצור בעד רצונה.


אנו בבית בנגורה הוכינו תדהמה, זמן רב שתכננו ביקור אצלה וחיכינו שיוטב לה מעט, פעם אחרונה שראינו אותה הייתה כאשר נפתחה שנת הלימודים באוניברסיטה, כל שנה הזמינה אותנו לתת רקע על התיפוף ולהדגים את המקצבים המיוחדים, היא אהבה את הנגינה של סבולה, שעות הייתה מסוגלת להקשיב לו.


מאז היום בו התקשרתי אליה לומר לה שהיא נפלאה, היה זה בשנת 2003 ,לאחר שקראתי את ספריה: לבן שחור-שחור לבן, אפריקה -אפריקה, וחשתי חיבור עמוק אליה, אהבתה לאפריקה והחוויות העצומות שלה באפריקה מילאה אותי סקרנות, שמעתי שהיא חזרה מפריס והתיישבה בקיבוץ להב, וכך מצאתי אותה והתוודעתי אליה, מאז ועד היום שמרנו על קשר יומיומי במיילים ובטלפון.

 

השתתפנו והופענו בכל החגיגות והמסיבות שהכינה למען אפריקה, האירוח שלה היה מלכותי ונדיב, לשהות בחברתה היה כמו לחוש בנוכחות מלאך קסום, כולה בלבן, וראשה להבה, תלתלים בצבע אדום לוהט, לפעמים שהינו בביתה בקיבוץ להב, וראיתי שגם הריהוט שלה לבן, בקיבוץ התייחסו אליה כמו למלכה.


בשנת 2006 כאשר יצא ספרה "גורילות ודיפלומטיה" חגגנו איתה את השקת הספר בתיאטרון ענבל, היו שם יוסי שריד, ביתו של הנשיא פרס, אנו הופענו בקטעי מחול ותיפוף בין אנשי הפאנל, האולם היה מלא מפה לפה, תמר הייתה חגיגית ושמחה.


בסוף 2008 ייסדה תמר באוניברסיטת בן גוריון את מרכז אפריקה, וזה היה האירוע הגדול ביותר, כל השגרירים האפריקאים הגיעו, אמנים מכל העולם, כמו אלפא בלונדי, שקרא לה אמא, כל המתופפים והרקדנים נגנו ורקדו, היא הייתה מאושרת ויפה, ואמרה לי כאשר התחבקנו עמוקות" תזכרי תמיד שהיית פה", אני זוכרת כל מילה. 

היא הייתה לי חברת נפש.

ביום השריפה בכרמל היא בכתה על היופי שנשרף בעיר מולדתה חיפה, לשם בחרה להגיע ביומה האחרון. 

היא הלכה לעולמה, שבעת סבל, מצפונית ללא פשרות, עקשנית, נהדרת. אישה לוחמת, אידיאליסטית, מורה ומחנכת - סערה אנושית שלא נרגעת ותמיד דבקה באמונתה ועשייתה.  אישה נדירה קשוחה נפלאה  חדה וגם פוצעת.


היא שלפני שנים

נגעה בכסא של היילי סילאסי 

כמה ג'מייקנים - וזה אדיר;

היו שמחים להתחלף איתה

באותו רגע נדיר

היא שיצקה נוזלים משכרים

בליל ירח מלא

על ידי אויבים וניצים,

אותם הובילה לאיחוד ושלום,

היא שאימצה אל חיקה ילדים אבודים,

היא שליבה הומה

 לצלילי הקורה והתופים

היא תמר-

מפלסת דרכים

ודרכה-דרכינו לעולמים.


לקראת המופע בדלל קראתי שוב את כל הספרים של תמר והנה כמה פנינים שדליתי. 

היו לה יחסים קרובים עם מי שהיה נשיא חוף השנהב,הופואט בואני, היא אהבה לצטט את משפטו האלמותי "לאט לאט ילדים, אנחנו ממהרים מידי..." הוא היה מעין מנטור של תמר והיא שהתה בחברתו שעות, לא אהבה בלשון המעטה את מובוטו ססה סקו, מקונגו, וזכרה לו תמיד את העובדה שהוא רצח את לומומבה, השליט המבטיח ביותר שהיה אז, 

היא לימדה את מוסא טראורה שיעורים ביחסי ציבור לאחר שהפך את השלטון במאלי כאשר שלט שם מודיבו קייטה, 

בזכותה השתחררו אנשים טובים מהכלא, אנשים פוליטיים שישבו בגלל דעות שהחזיקו. 

אהבתי את תיאוריה על החוש השישי של האפריקאים אליו היא חוזרת והוא בחוט השזור בין תקריות דיפלומטיות ואירועים פוליטיים, המיסטיקה האפריקאית, אני בטוחה שאגיע יום אחד לכתוב על כך גם אני ואפרט כל מה שניתן בנושא קסום זה. 

ועוד ועוד סיפורים מסמרי שיער, מומלץ לקרוא את שלושת ספריה המשובחים: שחור לבן-לבן שחור, אפריקה- אפריקה, גורילות ודיפלומטיה.


לציון שנה למותה אנו להקת בנגורה העלנו מופע בהשראת הדברים הפואטים ביותר שכתבה, כל מי שאוהב את תמר וכל מי שלא הכיר ורצה להכיר, הגיע למופע מיוחד זה. 

אפריקה לתמר גולן

יצירת מחול 

בביצוע להקת בנגורה

בהשראת קטעים נבחרים מיצירתה של תמר .