משמעות החיים נמצאת בחוויה האינסופית, אדם שרוצה לדעת את החיים בשלמותם חייב לראותם בצורה הרחבה ביותר, בגלוי ובנסתר, הנסתר נמצא באינסוף. בנו יש חלקיק קטן של האינסוף, חבוי, כנוע, רוצה לשוב הביתה. רוצה לחוש את החיבוק האלוהי, לפגוש כוחות נסתרים. 

בכולנו קיים הצמאון לחוויה האינסופית - מקום ללא אגו ללא חומות הפרט, בהיפתח החומות ופריצת הרוח לתוך האינסוף יתקיים חיבור תמיד. 

כאשר אנו מתרכזים במוסיקה טובה יש תחושה של תעופה, התחושה הזו תגבר אם נעצום עיניים ונתחיל לנוע, נהפוך לכלי נגינה מתוך הכלים המתנגנים באוזנינו, נצטרף למוסיקאים ונעמיק אל תוך הצלילים.

תוך כדי התנועה, נוכל לבקש כל משאלה שבליבנו, נוכל לראות את הכיוון, 

נשלח מתוך ליבנו חוט זהב שיסתובב סביב גופינו וימשיך לעבר קו האופק, שם נראה את המשאלה מקבלת תשובה, נמשוך את חוט הזהב אל תוך ליבנו וננשום עמוק, זה ישמור בפנים את המענה שקיבלנו, כך נמשיך עם כל נשיפה נשלח את חוט הזהב ועם כל שאיפה נחזיר ונשמור בנשימה, 

יהיו דמעות ויהיו חיוכים, יהיו קולות ויהיו מלאכים, 

הכי חשוב שיהיו תופים, 

יופי הדרך נעלם לעיתים מעיני ההולכים בה בגלל קשייה ופראותה , אותו יופי יוכל לעבור מהתוף לרוקדים עם האיחוד ודרך הצלילים. באותו נתיב יוכלו לעבור מלאכים ורוחות שיבקשו המתופפים והרוקדים . וכאן האגו לא קיים, כשאתה בקצב בכל פעימה האגו מסתלק – מי שחש- יודע , לרקוד עם מלאכים מרפרפים סביבך ועם כוחות ענק המניעים אותך מהבטן , לזנק לאוויר חופשי כמו גיץ  להבה מהמדורה כאשר הבאס רב העוצמה מזין את שורשיך כל רגע… ושוב הסוף הופך להתחלה ואנו חזקות יותר, מסוגלות לחזור לגלוי, לעשייה, עד החוויה הבאה. 

כתבה – רחל בנגורה.