היצירה - כישוף אפריקאי 
הבכורה התקיימה בדלל 25.7.17 ואפטר בכורה בענבל ב- 17.8 
לאחר מכן ב-20.1.18 בבית היוצר וכעת עולה ב-16.7.18 שוב בתאטרון ענבל -
החלה להתבשל בליבי כשהייתי עם נאווה חברתי מילדות ואני מתכוונת מהילדות המוקדמת ביותר, 
ישבנו במסעדה וסיפרתי לה דברים שעמעתי על אנשי הלילה, 
סבולה סיפר לי במשך שנים על מהויות באפריקה שדומות לערפדים מסרטי אימה, 
אנשים שבלילה משתנים והופכים להיות בעלי יכולת תעופה ומחפשים לאכול קרבנות אדם, 
ועל המתופפים העובדים עם קוסם בשם "דורה DOURE נלחמים בהם, 
הוא סיפר בפרוטרוט על מהלכי טקס גירוש שדים ובו אנשים שהפכו להיות אנשי הלילה נמשכים כמו מגנט למקצב מסוים שאותו המתופפים מבצעים והם באים לרקוד ולהודות במה שהם עשו. 
כמו סם אמת שניתן להם תוך כדי הקצב. 
במהלך הטקס מוציאים מהם את הדיבוק והם משתחררים מהשד שבתוכם, 
הסיפור הזה מצא חן בעיני נאווה והיא אמרה לי – אני לא יודעת איך אבל את חייבת להעביר את סיפור אנשי הלילה ביצירת מחול, 
אמרתי לה- "האמת היא שאני חוששת, מי יודע מה יכול לקרות לי בעבודה על שדים? 
חוץ מזה, סבולה לא יסכים לעולם שאספר דברים סודיים והזויים שנחשבים בעיני אפריקאים ל- שושו סטוריז 
(משהו שרק לוחשים אותו מפה לאוזן ובשום פנים לא ללבנים) 
מצד שני נזכרתי בטקסים אוטוסוגסטים באפריקה: לפני צייד עורכים טקס ובו הציידים רוקדים את הדרך חזרה לכפר עם הצייד שלהם, 
ריקודי הניצחון במלחמה לפני יציאה לקרב, במפגן שבטי ארצי, 
חיברתי את זה לכך שבשנה האחרונה התגברתי על שתי מפלצות שקמו עלי כלכלית ויכולתי להם, 
הביטוח לאומי ששלפו חוב נושן והמועצה שסיווגו את הארנונה לסטודיו של הלהקה כאילו זו חנות או מסעדה וטענו שזה מסחרי...
ואני - עם כל החששות והפחדים הבאתי אותם לידי התגמשות שבה יכולתי לעמוד, 
נראה לי שלהעביר סצנת מחול על דיבוק וגירוש שדים יכול להיות עוצמתי, אוטוסוגסטי, 
דמיון מודרך להתגברות על פחדים, 

רק אם זה יעשה נכון, אבל מה ואיך?



סיפרתי לסבולה את מהלך מחשבותי והוא להפתעתי הסכים לחשוף את הסיפור אחרי שראה שזה לא זר לעולם... 
התחלתי לבנות סיפור אהבה בין בחור ובחורה כאשר לבחור יש מתחרה שהוא בעצם איש לילה, 
תכנית שמצריכה שני רקדנים, ויש לי אולי רק אחד, האחד הזה לא הגיע לחזרות באופן עקבי, ניסיתי לשכנע אותו להגיע, 
בינתיים עבדתי עם הרקדניות על הרפרטואר שמסביב לסיפור, 
 יצאו כוריאוגרפיות מקסימות לסולי, סבאר וקונקובה, שם בניתי סצנת שדה, 
באפריקה מפזרים כמה מתופפים בשדה כדי שהחקלאים יעבדו בריכוז ובמרץ, 
קונקובה- מקצב העבודה, נמצא בקצה האסכולה של בנגורה, יש לו שפה מאתגרת בקשר בין הבאס ליין לקומפנימה. 
סבולה מתרגל את זה בסוף החזרה ותמיד מתפזרים קצת לפני וזה עדיין לא זכה לאור, 
הפעם הלכנו לקצה הזה, באומץ ובתעוזה. 
עבדנו על היצירה כאילו יש רקדנים, זה היה צוות מדהים של רקדניות, 
כולן צמאות לבצע את כל הדברים הכי הזויים בצורה מדוייקת ומעשית. 
קיבלתי גיבוי נפלא מהן כבימאית וכוריאוגרפית והמון עזרה ברעיונות נוספים והעבודה זרמה בצורה מרגשת. 
הרקדניות היוצרות של הלהקה הדגישו, הוסיפו ודייקו את מהלך היצירה. 

נחזור לסיפור המעשה - הקוסמת יוצאת ליער ואוספת עשבי מרפא רוקחת ומחברת אנרגיות ותרופות ומגיעה אליה מישהי לבקש קריאת קורי של- (הצדפים הידועים הקרויים פי הכושי – שם שאני פחות אוהבת*) 
הקוסמת היא רונה בראון הנפלאה, שהסיפור האישי שלה שינה את כיוון היצירה, 
 במשך בניית המופע אחותה נכנסה לבי'ח עם חשש למחלה סופנית ורונה טיפלה בה, 
היינו עדים לסיפורים וחוויות קשות מתוך המציאות הקשה שאליה נקלעה רונה, בסופו של דבר נפטרה האחות, 
באותו יום ביקשה רונה להקדיש את ערב הבכורה לזכר אחותה, 
קודם כל הסכמתי, אני אוהבת להקדיש לזכר, 
עשינו את זה שלוש פעמים לפני כן, ואני רואה לכבוד את הזכות להקדיש יצירות לאהובינו שהמשיכו במסעם לעולמות אחרים, 
החלטתי על הכיוון חדש שניקח כי בין כה וכה אין לנו שני רקדנים זכרים ואפילו לא אחד, 
הפיתרון שראיתי היה שגילי זינגר שמובילה כרגע את הרקדניות תקבל על עצמה את הדיבוק, ואז רונה מטפלת בה ומזמינה מתופפים לגירוש שדים ומצליחה לרפא את אחותה שגם עליה השתלטו שדים, 
 כאן כאוטוסוגסטיה אנו מחזירים ליקום את הרצון שלנו שהריפוי יצליח. הכיוון היה מרתק. 
 גילי הייתה מוכנה לעבודה על כניסת השד לתוכה ואף הפליאה לעשות לאחר שהסברתי לה לאיזה גבולות היא יכולה להגיע ולעבור אותם, להתרחק מהמתיקות ולעבור דברים קשים.. 
 בנינו דואט שהוא למעשה טריו מרתק ומסמר שיער של השד המתעורר ומתגלם בתוכה והנערה המתרוקנת מאישיות ומשמשת רק כלי לאחסון השד שתי ישויות בגוף אחד ומולם המנטורית המרפאת- קוסמת השבט. 
רונה עשתה את החזרות הראשונות לסצנה עם דמעות בעיניים וראתה הקבלה בכל הצלילים שהשתמשתי בהם והתנועות שראיתי ברוחי למה שעבר עליה עם אחותה, הכל קיבל תפנית מרגשת ואמיתית אחוזה במציאות שלנו.  


ואז בליל טירוף אחד נכנסו שדים לחדר השינה של גילי וכישפו אותה להיות אחת מהם. 
את השדים הלבשתי בשחור עם בדים שחורים מתנפנפים, עם כובעים ומסכות כמו רעולי פנים, 
המאבק בין גילי והשדים חייב היה להיות סוער וחושני, יש משהו כזה בין טורף לבין נטרף, בין כובש לבין נכנע, משהו שממתיק את האקט האכזרי, גייסתי את כל כוח השכנוע שלי להפוך רקדניות יפיפיות וענוגות ליצורים משחרים לטרף. 
בבוקר באה הקוסמת להעיר ונוכחת שאחותה השתנתה והיא אחוזה בכוחות בלתי הגיוניים שמשנים את הוויתה. 
היא מנסה להלחם בכוחות האפלים אך לא מצליחה לגמרי ומזמינה את המתופפים לטקס, 
לאחר הקונצרט שבו מוחבאים קודי הצופן הממגנטים את אנשי הלילה, הבערת העשן ושיר הפתיחה של הטקס מתחילה סצנת גירוש השדים.
היה ברור לי שננגן דומדומבה- המקצב הגברי עם הטסטוסטרון החזק , 
הרקדנית אחוזת הדיבוק מובאת על ידי נשות השבט ומתחילה להתמגנט, לדבר עם התוף מצד אחד ולפחד ולברוח מצד שני, 
שוב שתי התנהגויות המייצגות שתי ישויות הנאבקות בינהן על שליטה בגוף הפיסי באותו רקדן,  אותו פיצול מעניין הזה שהופיע גם בדואט, 
עד הרגע שהמתופפים נותנים בראש, התחוור לי שאני שאמורה לקום ולהלחם פנים מול פנים עם השד עד שלא יוכל לסבול את מהלומות תופי, 
ויאבד את כוחו לנצח, 
הלכתי מעל גילי ברגליים פשוקות ונתתי את האות ממש מעל ראשה. 
רק ככה ברח השד מתוכה ועזב אותה. 
 רגע רגע... ואיך נדע שהדיבוק עזב לתמיד ? איך איך איך? 
כאן היה לי גשטלט בנסיעה לאיזה מופע כאשר כל הדרך אני משחזרת ושואלת את תוך תוכי את התשובות לפרטים החסרים, 
התשובה לא אחרה להגיע - כך נדע שהדיבוק עזב- הבד השחור של כנפי אנשי הלילה שבאים לתקוף את גילי, אותו בד דק. מטרים על מטרים שלו, אותם אגלגל איכשהו שלא יראו אותו ואז הקוסמת תוציא ותוציא ותוציא ואנחנו נעיף את זה באויר וגילי תקיא את זה ותתעלף עד שבד יפול על כל רצפת הבמה, שם תיגמר הדונדומבה והמתופפים ישתתקו לפתע... 
השבט יעזור לגילי לעבור טיהור ולחזור לעצמה- זה היה בדיוק כך.
המון מחשבה וחזרות נדרשו להבין איך הבד יאוחסן בתוך הבגד ואיך נוציא אותו, 
כל פרטי הביצוע הזה לקחו המון זמן, בינתיים חילקנו את הרפרטואר שנקבע בהתאם לתכנית, 
הכנתי תלבושות, את אנשי הלילה הכנתי שלוש פעמים עד שיצא כמו שצריך, 
הארון היה מלא וגדוש תלבושות יפיפיות ולרקדניות תמיד יש מה לבחור, 
במשך שלוש הרצות ראשונות נתגלו לי עוד חלונות שיכולתי להציץ דרכם ולהבין עוד, 
לדייק לשפץ ולהוסיף את כל התבלינים והעקצוצים האפשריים לסצנות המרטיטות של היצירה, 
כל כך מרגש שאפילו בסטודיו בזמן החזרות המתח היה בשיאו. 
לקחנו את המילה "שדים" למקומות שונים בכל מופע, 
 כי כל כוח שעומד נגדך נחשב לסוג של שד, זה יכול להיות מאבק במערכת, או מחלה, או אפילו מחלת נפש שבאפריקה נחשב "גירוש השדים" לטיפול ראשוני בה. 




אחרי הבכורה עשינו תיקון של סגירת הפרט האחרון, 
למה השדים הלכו לגילי ולא לאף אחד אחר? 
כי היא נגעה בחפץ האופל ששתלה צעירת השדים איפה שהוא בתחילת המופע, 
באפריקה - בכל דבר זר שאתה נוגע יכולות לפעול אנרגיות נסתרות. 
המופע מדהים ומטורף מכל הלב ! 
 תודה שאפשרתן בנות רקדניות מוכשרות ואהובות – גילי זינגר, רונה בר און, שחר אלוש, תמר אלמו, מירב ארווס, ליטל נתנזון.
מתופפים נפלאים ומסורים- כולכם כוכבים בחיי- טל חממי, מיכאל נגב, גל קציר,
סבולה בנגורה בנזוגי שבזכותו הכל נכון, 
 המאסטר של הלהקה והאיש של חיי. 
מקור השראתי ותעוזותי. 
זה שרוכב על התוף בשלמות. 
 ממני באהבה רחל בנגורה. 


לכרטיסים און ליין למופע הקרוב בענבל- לחצו כאן -   http://bit.ly/2lgdt7K