אודות רחל בנגורה
רחל בנגורה
רחל בנגורה היא יוצרת רב־תחומית, מוזיקאית, כוריאוגרפית, מתופפת, אמנית פלאסטית ומנחת סדנאות הפועלת למעלה משלושה עשורים מתוך השראה למסורות התרבות של מערב אפריקה.
נולדה בתל אביב. את דרכה החלה בלימודי בלט קלאסי אצל מיה ארבטובה ובהמשך הרחיבה את הכשרתה במחול מודרני ובאמנויות התנועה. בשנת 1988 גילתה את עולם התיפוף, ובמהלך שנותיה בלונדון למדה תיפוף וריקוד אפריקאי במסגרת Oduduwa School ו־Twelve Tribes of Israel, והופיעה לצד מוזיקאים ממערב אפריקה.
בשנת 1998 יצאה לגמביה, שם חייתה ופעלה במסגרת להקת הבלט האפריקאי פאטלה. במהלך השנים שם העמיקה במסורות המחול, התיפוף והיצירה הקהילתית, והכירה את מאסטר המתופף סבולה בנגורה. בשנת 2000 הקימו יחד בישראל את להקת בנגורה, שפעלה במשך כ־24 שנים והייתה מהלהקות הבולטות בארץ בתחום המחול והמוזיקה של מערב אפריקה.
כבמאית וכוריאוגרפית יצרה כ־15 עבודות מחול מקוריות, שהוצגו על במות מרכזיות ובהן מרכז סוזן דלל, תיאטרון מחול ענבל, היכלי תרבות ופסטיבלים ברחבי הארץ. יצירותיה משלבות קצב, תנועה ומוזיקה חיה, ומבטאות דיאלוג מתמשך בין מסורת אפריקאית ליצירה עכשווית.
במהלך תקופת הקורונה ערכה מחקר על יישום רצף פיבונאצ'י במחול ובתיפוף, מחקר שזיכה אותה במלגת יצירה. בשנת 2022 זכתה בפרס קרן היוצרים העצמאיים עבור יצירת המחול "תוף לאינסוף".
כיום מובילה רחל את אנסמבל בנגורה – הרכב מוזיקלי המבצע קונצרטים ומסעות מוזיקליים חיים, המשלבים תיפוף, שירה, כלי נשיפה, כלי מיתר ומוזיקה מקורית. לצד עבודתה כמוזיקאית וככוריאוגרפית, רחל עוסקת בבנייה, שיקום ותיקון של כלי הקשה. העבודה עם הדג'מבה וכלי ההקשה מתחילה בחומר עצמו — בעץ, בעור ובמבנה של הכלי — ומחברת בין מלאכת יד, מוזיקה והיכרות מעמיקה עם עולם התיפוף. לאורך השנים היא בנתה, תיקנה ושיקמה תופים וכלי הקשה, והפכה את התהליך לחלק בלתי נפרד מהעשייה האמנותית שלה.במקביל היא ממשיכה לפתח את עבודתה כאמנית טקסטיל בטכניקות טאי דאי, יוצרת, כותבת ומנחה סדנאות בארץ ובעולם.
רחל חברה בעמותת הכוריאוגרפים בישראל משנת 2018 וחברה באקו"ם. עבודתה נעה בין מוזיקה, מחול, טקסטיל, מלאכת יד וכתיבה, מתוך חיפוש מתמשך אחר חיבורים בין חומר, קצב, תנועה וקהילה.
דיסקוגרפיה של רחל בנגורה
קונצרט טרנס דאנס בנגורה

העשייה האמנותית שלי נעה בין מוזיקה, מחול, כתיבה ויצירה פלאסטית, מתוך כבוד למסורות עתיקות ומתוך רצון להמשיך לפתח אותן בשפה אישית ועכשווית.
