במהלך דרכי כמורה לתיפוף לימדתי אנשים מבוגרים רבים, מנהלים, בעלי חברות הי טק, רופאים, טייסים, אדריכלים, מהנדסים, נהניתי ללמד גם אנשים ללא תפקיד מקצועי מיוחד אלא את אלה שנזקקו למנוחת הנפש מהמאבקים הבלתי פוסקים של תלאות החיים.
בזמן שיעור תופים אני משתדלת תחילה להביא בפני התלמיד המבוגר את המקום המאפשר לו לנשום ובו זמנית לעמוד בתזמון (של הקצב).
החיים כיום הם מרוץ מתיש של הישגיות ועמידה בתנאי לחץ של זמן ומקום, אני יודעת שמה שהתלמיד זקוק לו הוא מקום להתבטא ולתקשר את עצמו, מקום מכיל ואמיתי
ללא שיפוטיות, עם המון מנוחה נפשית ובו בזמן מהווה גם אפשרות לשחרר כעסים ולחצים השמורים בגוף ללא יכולת לתעל את עצמם החוצה.
בשנים האחרונות הפך לימוד נגינה בכלל ותיפוף בפרט בגיל מבוגר, אפילו מבוגר מאד, לתחביב פופולארי, בארץ ובעולם. יש למבוגרים סיבות רבות להתחיל לנגן הרבה אחרי אמצע החיים - מחקרים חדשים בתחום מדע המוח ומוסיקה מחזקים את הטרנד וטוענים שהוא מעכב את הזקנה, חשוב לבריאות ואף מונע מחלות גוף ונפש. בים האפשרויות, לימוד נגינה בגיל מבוגר נחשב לתחביב בעל השפעה חיובית ביותר על המוח.
פעולת למידת הנגינה על כלי היא שילוב של כמה גירויים שמופעלים בו-זמנית בכל הרמות, והמחקרים החדשים מגלים את ההשפעה המבורכת שיש לנגינה על כל המערכות. כל פעולה קשורה בהפעלת מאות שרירים, תיאום בן יד ימין ושמאל, בין שתי הידיים – המבצעות לבין המוח-הראש שמנהל את הפעולה ושולח את הפקודות. שליטה בגירויים אמוציונאליים רגשיים בו זמנית. מכאן נובעים הקשרים שונים לריפוי והקלה על מחלות כמו אפילפסיה, דיכאון או אלצהיימר.
כולנו מכירים אנשים שהמשיכו או עדיין ממשיכים להיות פעילים הרבה מעבר לגיל 70. הסוד לבריאותם חבוי ביכולתם להמשיך ולגרות את מערכת העצבים שלהם תוך שימור הפעילות של גופם ונפשם. תרגולי נגינה יכולים להאט את תהליך ההזדקנות כי הם מפעילים גירויים במוח, ובכך מעלים את רמת האנרגיה בגוף.
לקשר מוח-אוזן- גוף יש השלכות קליניות. המוח שלנו חייב לקבל "אנרגיה תחושתית": פיסות מידע המגרות את חושינו. צלילים ותנועות יוצרים אנרגיה, האוזן מתרגמת את האנרגיה לשדרים עצביים המועברים למוח וחוזרים לגוף בביטוי תנועתי, כל סוג של מוסיקה יפעיל אותנו אחרת, שיר צבאי גורם לגוף לנוע בצורה מסוימת בעוד שמנגינת הוולס גורמת לנוע בתנועות מעגליות. דרך האוזניים נוצר דיאלוג שעוזר לרכישת תפקודים מוטוריים, יציבה זקופה, מודעות לזמן ולמרחב ושפה.
אפשר להתחיל לתופף בכל גיל
הצעד הראשון הוא בחירה של מורה טוב, עם סבלנות לזולת ואהבה אמיתי לכלי , מי שלא חושש ללמוד מתלמידיו, אם יצאתם מהשיעור לדוגמא במצב רוח טוב והאצבעות כבר מדגדגות לכם להתחיל להתאמן- סימן שעליתם על מורה שנותן לכם את ההשראה הנכונה, והשראה זה כבר תשעים אחוז מהעבודה. לימוד נגינה מאפשר למבוגרים לחזור להיות ילד ולהתרגש ממה ששכחנו מזמן. המשפט "אני מנגן רק בשביל הכיף", הוא סיבה מספיק טובה להתחיל.
אדם שמבטל אפשרות של נגינה בכלי כי "בגילי האצבעות כבר לא גמישות" דומה לאדם שלא מתחיל להתעמל כי הוא "אף פעם לא עשה את זה". בין אם קיבלתם הכשרה מוסיקלית בעבר, או לא למדתם כלום, לא פעם תגיבו באופן רגשי זהה לאותו קטע מוסיקלי. בגלל זה, העבר המוסיקלי שלכם ממש לא רלוונטי. אני נוהגת להתייחס לתלמידי כבר בשיעור הראשון כמוסיקאים בתחילת דרכם וכך הם גם תופסים את עצמם בהמשך. שיטת הלימודים האורתודוכסית יש הרבה יתרונות: פיתוח הטכניקה, למידת "משנה סדורה" של הסולמות, הישיבה המדויקת, משמעת האימונים, לימודי התיאוריה. השיטה הזו מצמיחה מה שאני מכנה "חיילי מוסיקה" נאמנים, ואחת למיליון גם כמה גאונים עוצרי נשימה.
תוף הוא אחד הכלים היותר עוצמתיים בשיפור נפש האדם. בעולם הקדום שימש התוף כלי ראשון בטקסים רוחניים כמו "זימון אלים" שכיום ידוע כתקשור עם אבות ואמהות עתיקים ובקשה מהם להדרכה והצלחה בחיים.
אחד היסודות החשובים ביותר שמעניקה לנו המוסיקה בכלל והתיפוף בפרט הוא חופש. המוסיקה תשחרר אתכם לחופשי, מהחופש הזה יקרו ניסים. בכל פעם שתשבו לנגן, יעלו בכם דמעות של התרגשות. יודעים מה? זה מספיק לי.
