top of page

אפריקיפדיה

נדיה והתוף המקודש חלק א

עודכן: 11 בינו׳ 2023



פרק 1


נדיה התפתלה בשקט בין ענפי העץ, מנסה לתפוס תנוחה שתאפשר לידיה להיות חופשיות כדי להתאמן על מה שהכיתה מתחתיה בניצוח המאסטר קוליבלי היושבת בצל העץ, מתאמנת, בדיוק היום הוא מלמד מקצב חדש ומאתגר שהיא הייתה חייבת להפנים ומהר, מזה כשנה היא יושבת על העץ ולומדת לתופף בלי תוף. גם לזה הייתה צריכה לקבל רשות מיוחדת. שהושגה בדם יזע והמון דמעות. כאשר רק הגיעה עם משפחתה לכפר קיוותה ללמוד את התיפוף , שלחו אותה לרקוד. כי " בנות לא מתופפות. בנות רוקדות" למרות שאהבה את הריקוד המתלווה לתיפוף היא חשה שדרכה קוראת לה דרך התופים. שם היא יכולה לעגן ולהתאזן הרבה יותר ברור וחזק מאשר בריקוד שכל כולו מלא וגדוש איברים להרטיט ולהניע בו זמנית במהירויות שונות ומעל הכול עדיין לשקשק את אחוריים ולזרוק את הראש בצורות נדיבות ולא חסות על הצוואר . היא רק ילדה וזה היה גדול עליה וחיפשה להתחבא בין התופים שלא ימצאו אותה ויטילו עליה להיכנס למעגלי הסולו. שם המבוכה שלה הייתה בשיאה , אחיה מאמאדו היה מתופף מעולה , תלמיד תיפוף מבטיח. לא היתה לו שום בעיה להתקבל לכיתת קוליבלי ולהצליח , תמך ברצון אחותו ונתן לה תמיד את התוף שלו להתאמן על המקצבים. הם יצאו יחד לנחל לדוג דגים ושם היה מאמדו מתרחק עם הזרם בעוד נדיה שומרת על תופו וארגז הכילים שלו. שם היו מיטב האימונים שלה. לעיתים היה מתקן ולעיתים מפנים, שומע אותה בעת שהוא יורד עם הזרם ומחפש דגים מעופפים. המחשבות לקחו אותה רחוק מהאיזון על העץ והיא נפלה בקול חבטה על החול בדיוק במרכז מעגל הכיתה. מאסטר קוליבלי צחק ואמר- או יש לנו אורחת חדשה , מעניין מי זו הזרה הזו?

  • אחותי , אמר מאמדו מייד והזכיר למאסטר- יש לה רשות להיות על העץ בזמן השיעור שלנו.

  • כן, אמר המאסטר , היה מדובר שזה בתנאי שלא נחוש בה. בואו נבדוק איתה אם היא הבינה את המקצב החדש

נדיה שחיכתה לזה לקחה את התוף מאחיה , לא העזה לשבת על שום כיסא כי לא קיבלה רשות. חגרה את התוף , נעמדה בביטחון וניגנה את המקצב החדש כולל האות כולל מעברים מדוייקים בין צורות הליווי. סיימה בסולו קופצני ולוהט על לנקודה הסופית שלאחר האות. הדונדומיסטים הצטרפו אליה מהתחלה . ככה זה אצלם. הקצב קורא להם לסמן אבנים עיקריות. הם צעדו איתה בכבוד לאורך כל הקטע.

  • הממ... המ... סה בון , סה טרה בון , אמר קוליבלי בצרפתית.

-עכשיו תקחי את הכשרון שלך למטבח של אמא שלך ותמשיכי לעזור שם ... את יודעת שבנות לא מתופפות. כך אמר מאסטר קוליבלי ופנה מחדש לכיתה. נדיה השתרכה לכיוון הסמטה כאשר ליבה והקשבתה נתונים לרעם התופים המתגלגל ומתרחק ... - זהו אמרה לעצמה, היום לא אוכל יותר לשוב אל העץ, לאחר שחשו בנוכחותי...

נדיה והתוף המקודש פרק 2


הערב ירד על בקתות הכפר,

מרחוק הגיעו הדייגים בסיום יום עבודה עם רשתותיהם וחכותיהם על גבם.

ריחות נעימים מעוררי תיאבון של ארוחת הערב החלו לזרום באפם של הרעבים ולהגיר את רוקם לקראת המטעמים.

בני משפחתה של נדיה כרעו סביב הקערה המלאה כל טוב חופנים בידיהם את האוכל ומגישים לפיהם .

נדיה ידעה שמשפחתה בעד עדיפויותיה ולא חששה לתאר לאביה את אשר קרה היום בשיעור התיפוף.

האב החכם אמר לה חרש:

  • את יודעת מה שאף אחד לא יודע. זה דבר ענק. לא כל אחד מחזיק בזכות גדולה שכזו, לדעת את הנסתר .

  • כן אבא, אבל...

  • בלי אבל. האבות הקדומים בחרו בך. חכי בסבלנות , יבוא היום שאי אפשר יהיה לחיות בלי התוף שלך...

  • אני מאמינה לך אבא. אבל...

  • רק תחזרי על המקצבים הסודיים כל יום. אני יודע שהתיבות נדירות וקשות לביצוע אבל את מסוגלת למה שאף אחד לא מסוגל כאן בכפר. אני גאה בך ילדתי.

לאחר העידוד המחבק יכלה רק לעזור לפנות ולנקות את שטח הסעודה וללכת ליצועה.

הירח המלא הסתכל עליה בעיין אחת פקוחה ואוהבת.

היא ידעה שהוא רואה אותה. מבעד לבדים .מעבר לגג הקש של הבקתה. מחוץ לחלון שמעליה.

בליבה חזרה כמידי לילה על מקצב מוזר שרק היא ידעה והבינה ,

מול עיניה העצומות עלה והתגלם "ראס השבט הקדום" ,

הוא הביט בה באהבה רבה. לא אמר מילה.

רק הקשיב למקצב שמלמלה וירד לעומקן של הידיים הטופחות על הגוף יחד עם המלמול.

דמעות זלגו מעיני נדיה כשהיא חשה מכורבלת בחיקו של ראס השבט.

היא זכרה את הפעם הראשונה שהתגלם לפניה בשדה שליד הנחל. בעת שמאמאדו אחיה ניסה לדוג דגים מעופפים.

אולי היא התעלפה שם,

ידעה שמראות כאלה מתגלים רק בלילות הבאגה ,

כאשר ה"קאקילמבה יוצא מבין העצים כשהוא קטן וזוחל ואז גדל ומתעצם עם התופים והריקוד המטורף הוא מגיע לגובה 15 מטר ומהנהן בראשו את ההן והלא. בתשובה לשאלות חברי השבט, האם זה יקרה? האם ההוא יחזור?

כולם באים לשאול אותו שאלות והיא לא מעזה.

ושם באמצע היום ומתחת לשמש הלוהטת הוא הופיע באחת ואמר לה בקצרה

  • הקשיבי למקצב ונגני אותו :

הוא תופף איתה על גופה כשהוא מחזיק בשתי ידיה.

אות ומקצב בלתי נשכחים,

היא נצרה ושמרה עליו כעל בבת עינה. ולא גילתה לאיש איך ההברה מתגלמת.

כאשר הופיע בלילות הבאגה היא הסתתרה בין התופים מרכינה ראש. חוששת מקנאת מתופפים אחרים.

לעולם לא יתנו לי להראות מה אני יודעת חשבה בעצב.

הגיע היום וראש השבט הנוכחי ראה אדמה מיובשת ויבול חסר ודל.

הגשם בושש לבוא ,

העלים התייבשו זה מכבר ונשרו ועדיין האדמה היתה סדקים סדקים של יובש.

כל טיפת מים נמדדה ונחשבה ליד הבאר כאשר הנשים והילדים באו עם דליים לראשן לקחת לשירות המשפחות.

ראש השבט חיפש לתקשר עם הראס הקדום. שירגיע אותו.

ייתן מילה טובה. שיאמר מתי ירד הגשם.

לא היה שום קשר בין ראש השבט הנוכחי וראס הקדום.

מודעות ריקה מתוכן. השערות בעלמא.

באין תשובה ואין פיתרון הלך ראש השבט שפוף ראש מסביב לכפר ,

סבב את הבקתות. ספג את שנת האנשים. כאשר הוא ממלמל.

  • לא יכול להיות שאין רישום של תקשורת בכל הכפר הזה עם אף אחד. יש מישהו שמתקשר כאן. מי זה ? מי זה?

כמו תשובה רחוקה , משהו פעם וחי בבקתת המשפחה של נדיה.

הוא נשם עמוק והתקרב לחלון שמעל המיטה של נדיה בשקט,

ראה את אלומת האור היוצאת מתוך החזה של הנערה.

שמע את המלמול של רישום הקצב הנכון.

זה העיר את נימי נפשו ואת זכרונו הקולקטיבי.

כך שקע אל האדמה וגבו אל הקיר כמו בשולי המודעות הוא ספג לתוכו את האפשרות.

הילדה הזו מסוגלת לתקשר עם ראס השבט הקדום.

לאן מגיעות ידיעותיה?

מי היא ?

מי את?

  • לא חשוב מי ,

נשמעה התשובה.

-מחר ירד גשם ....

וכך היה .





C רחל פיש בנגורה


נדיה והתוף המקודש פרק 3

אכן

הגשם החל בלילה וירד עד הבוקר בעוצמה רבה,

כל מי שלא התכונן והשאיר דברים בחוץ הצטער צער רב

היו כאלה שניסו באמצע הלילה עם צליפות הטיפות על גבם להציל דברים שהושארו בחצרות הבקתות.

בינתא סג'יו כיבסה מתחת למרזב את הסדינים וילדיה מצאו גיגית ומטאטא ונכנסו להפלגה לאי שם,

החצר הפכה לאגם עליז של צחוק ודמע מצחוק .

נדין התעוררה והבינה שלא יהיה שיעור תיפוף היום .

במקרה של גשם.

היא אספה סירים ומיכלים ריקים במטבח ופנתה אל היער לעץ האהוב עליה.

היה זה ספק עץ ספק מערה.

היא יכלה להיכנס לגומחה בין נפתולי גזעו ולהיות מוגנת לגמרי

שם היא ערכה את המיכלים והסירים כמעיין מערכת תופים ומצאה שני מקלות להקיש עליהם..

כך היא בילתה את כל שעות הבוקר כאשר בליבה מתרקם מהלך בסופו תשיג את מה שנפשה ביקשה.

תוף אמיתי משלה .

מאמאדו הצטרף אליה לאחר שעה קלה ושניהם הפליגו באימון רחב יריעה על כל המקצבים שנלמדו בכיתה .

את ההברות הסודיות שמסר לה ראס מעולם לא גילתה לאיש.

מה גם שמאמאדו לא התלהב ללמוד דברים שיבלבלו אותו עם החומר הסטנדרטי.

-מתי יהיה גם לי תוף ? שאלה נדיה תיך כדי תיפוף

- אני לא יודע מה ואיך. אני רק יודע שאנחנו על סף הגיל שבו יקחו אותנו ליער לקורס הישרדות.

- אותך ייקחו להישרדות. לך ולחברים שלך יעשו מילה

- גם לכן הבנות יש מילה

נדיה רשפה את המילים כמו אש מגרונה :

- לא רוצה מילה .

אני יודעת שיש הנחות לרקדניות. את המילה עושים למי שמייעדים אותה להיות רק בבית . לאמניות יש הסדר.

- אני מאחל לך שתזכי להסדר

- אצלכם זה עורלה ,אצלנו אין עורלה. , זה כמו שיקטמו לך את האף, רוצה ?

- תזהרי אחותי שלא יחטפו אותך ליער לפני שתמצאי דרך להגן על עצמך

- אני לא עוברת את זה. שכולם יקפצו

- מה אמא תגיד לשכנות? שהבת שלה לא כשרה לנישואין?

- מי רוצה נישואין? לא אני...

השיחה גרמה לנדיה להיות ימים שלמים לאחר מכן בחרדות.

היא פחדה לשוחח עם אמא , כי כל מה שהאם רצתה הוא שהבת שלה תינשא ותהיה אמא למופת ואת זה אפשר לעשות רק לאחר המילה.

היא פחדה לדבר עם אבא שלה. כי כגבר לא הבין כלל שאין לנשים עורלה. שטוף מסורת מתעתעת היה.

היא פחדה לדבר עם המאסטר קוליבלי כי הוא ימהר בשמחה ובששון להטיסה החוצה מהכיתה גם אם היא יושבת על העץ בלי תוף.

חשה בודדה ללא הגנה. חייה עומדים להסתיים עם חיתוך הדגדגן שלה יהיו לה כאבים שרק היא תישא.

היא ראתה את הנשים שאף אחד לא חס על ערוותן.

שרף להן להשתין.

איך אפשר לתופף עם ערווה שורפת ?

לא !

היא תקשרה עם אב השבט הקדום. האם הוא מסכים לזוועה הזו? אולי יש לו פיתרון אחר?

  • נדיה , הדהד קולו בתשובה

  • קומי מיצועך והתחילי לארוז , את יוצאת מכאן.

  • לאן ? נבהלה

  • תלכי עכשיו עם התיק שלך לתחנת המשאיות. יש שם נהגים לכל רחבי מערב אפריקה. לכי ובקשי ממישהו שיקח אותך למקום אחר

  • יהיה בסדר?

  • כן ילדה. יהיה בסדר גמור. ערוותך חשובה

אף אחד לא יפגע בך. המנהג הזה חייב להיפסק ואת הראשונה שתראי להם את זה.

נדיה ארזה תיק עם מעט חפצים ,

עזבה בחשכת הלילה את הבית ופנתה לתחנת נהגי המשאיות.


נדיה והתוף המקודש פרק 4


אותו לילה מאמדו התהפך על יצועו מאות פעמים,

הוא חשב שיתוש משתובב בקפיצות מאוזנו למצחו וחוזר חלילה ,

נפנף בידיו תוך שינה לשוא, עד שכף ידו התעופפה וסטרה לעצמו על הלחי.

עם צלצול הסטירה נראתה לנגד עיניו אחותו נדיה כשהיא בוכה וסובלת.

נלחמת בשודדי דרכים, מזת רעב וכפופה.

מראה זה גרם לו לזנק מהמיטה ולבדוק את ייצועה של אחותו.

במבט אחד הבין שהיא איננה שם,

הוא פתח חרישית את דלת הבקתה ורץ לעבר בית המאסטר קוליבלי.

חרש נכנס עד חדר השינה של המורה וטפח על שכמו.

קוליבלי פקח חצי עיין ואז התיישב ,

אחר כך קם והתהלך בחדר . מקשיב לתלמידו והסיפור על אחותו שברחה מהבית ומהכפר כדי להציל את ערוותה.

-איפה נשמע כדבר הזה? שאל בתדהמה

מאמדו הזכיר לו – היא לא ידעה אם מגיע לה ההסדר לרקדניות... זה אף פעם לא היה רשמי לגביה.

ולמה ? אמר המאסטר וענה מייד

-כי היא מעולם לא נכנסה לכיתת הרקדניות...

אבל גם מי שיושבת על העץ בלי תוף היא תלמידה שלי ותלמידים שלי לא נודדים לבד.

לעולם לא. ילדה לבד בדרכים... מלמל בדאגה עמוקה.

מאמדו כבר חשב שהוא מתכוון לשלוח אותו להצטרף לאחותו אך המורה אמר לו

-חזור הביתה . אמא שלך מודאגת. אתה צעיר מידי. אני שולח את שני הבנים שלי

זו שליחות חשובה ללוות את אחותך ויהי מה. הם עברו מילה , להם זו תהיה הרפתקאה.

הוא העיר את שני בניו מוסא וסני,

אלה התעוררו בבהלה לקול אביהם והקשיבו למהלך המשימה שמוטלת עליהם בכובד ראש,

הם הכירו את נדיה וכשרונה הסודי ודאגו לה מאד,

צייד אותם בתופים והוסיף עוד תוף אחד לנדיה, כסף לתחבורה ציבורית להמשך הדרך ומעט צידה ובקבוק מים,

לאחר חצי שעה במכוניתו המקרטעת הם כבר היו בתחנת נהגי המשאיות...

שם ירדו מהאוטו וחיפשו את נדיה כשהם שורקים את האות הידוע רק למתופפים.

נדיה התתבאה בפינה חשוכה בתחנה מביטה על חבורת הנהגים ,

גברים מתלהמים בינהם בקול גדול, מעשנים ושותים. מי יהיה הנהג שיתאים לה לבקש ממנו הסעה.

קול השריקה חצה את התחנה ללא שום ספק , נדיה שמעה. היא הגיחה מתוך מחבואה ,

לתדהמתה ראתה את מוסא וסני עם התופים שלהם והם מגישים לה תוף אחד...

-אנחנו מצטרפים אליך נשמור עליך ונתאמן איתך.

ליבה של נדיה הוצף הכרת טובה רכות ושמחה ענקית.

כבר חשה שזכתה בכך שברחה והנה הגיע לידיה תוף משלה.

היא חבקה את התוף. כרכה את החגורה שלו לכתפיה והשמיעה לעצמה כמה צלילים מרשימים ומעוררים,

נשמתה שבה אליה בעוצמה והיא התעודדה וחשה שאכפת למישהו מה שהיא עוברת.

יש לה הגנה ויש לה ידידים למסע.

היא היתה מאושרת למרות החששות.

מוסא פנה אל הנהגים ושאל את האדם שנראה לו עדיו ומתחשב מספיק, זה שלא שתה או התלהם.

האם תהיה מוכן לקחת אותנו לקונקרי ?

אנחנו נוסעם למשפחה שלנו להביא את הדודה שלי לחתונה של הבת של לופומבו.

סני ונדיה מחניקים צחקוק לסיפור שהומצא כהרף עיין וכולם עלזו יחד כאשר קיבלו מהנהג תשובה חיובית,

עלו למשאית עם התופים וחיכו לנהג לתחילת המסע.




נדיה והתוף המקודש פרק 5

המשאית חלפה על פני כבישים קלוקלים במהירות משאירה ענן אבק אחריה,

הילדים מביטים מהחלון נרגשים,

לאחר שהגיעו לקונקרי עיר הבירה ירדו ופנו לתחנה מרכזית לעלות על אוטובוס לגמביה,

גמביה היתה כמו לונדון במערב אפריקה.

תיירים רבים, שבטים רבים. ערב רב של שפות לאומים וצבעים, בהיותה הרבה יותר קוסמופוליטית מגינאה ,

הם העדיפו לאחר התייעצות קצרה לנסוע לסרה קונדה שם קיוו למצוא אנשים דוברי שפתם,

כאשר הגיעו סחוטים ועייפים כבר היה חצי הלילה,

הם ירדו מהאוטובוס מעמיסים את התופים והמטלטלין על גופם והחלו לצעוד במורד רחוב לא ידוע..

  • מה לא הייתי נותן כרגע לטעום את מרק הדגים של אמא שלי.. אמר מוסא

  • גם אני הייתי נותן המון בשביל מקלחת טובה... המשיך סני את רעיונות אחיו,

  • שמעו, אני ממשיכה ויהי מה, אני לא מתגעגעת לכלום,

איש זקן ומכובד עם מקל לבוש גלימת גרנד בובו רקומה עמד בדרכם כלא מאמין ואמר-

-אני שומע סוסו? מאיפה אתם ילדים? מי ההורים שלכם?

-הגענו מקונקרי , שיקר מוסא ,

היה עדיף לא למסור יותר מידי פרטים..

-איפה תשנו ילדים. אתם נראים לי רעבים וצמאים...בואו אלי הביתה..

אני סונגאלו נעים מאד לפגוש אתכם.

מוסא סני ונדיה הסכימו להתלוות אליו , הרחוב התעקל והם עמדו מול שער ירוק ענק עליו דפק סונגאלו בכל כוחו.

-לא להתפרע סבא, שמור על כוחך

נשמע קול מבפנים, הדלת נפתחה ומולם עמדה אישה יפיפיה , בוגרת, עם הדרת כבוד מלכותית.

-הבאתי לך אורחים מגינאה, אמר סונגלו .

-תני להם מקלחות אוכל ומיטות לישון,

אין לתאר את שמחת השלישיה כאשר ראו שמעו והבינו שהגיעו לחוף מבטחים.

הם התקלחו ונרדמו תכף ומייד.

למחרת כבר ישבו על הספסל במרכז החצר , קיבלו ארוחת בוקר צנועה והחלו לדבר עם הסביבה ולהכיר את החצר החדשה. הוציאו את התופים מתוך התיקים כדי ליבשם ולרעננם מתלאות הדרך,

האישה היפה שהיתה בעלת הבית נקראה מאהווה, והיתה בת למשפחת גריו מפורסמת , נכדתו של סונגלו הידוע שהיה מורה ומנטורה הרוחני.

כנגנית קורה ידועה, אנשים הגיעו מכל הסביבה לשמוע את קולה העדין ופריטת הקורה המקודשת שלה.

היתה כולה סקרנית לדעת מי הילדים האלה ומה הם מבקשים לעשות..

אימן הבוקר קבע ריכוז מכל אנשי החצר החדשה. כל הדיבורים והבירורים נאלצו לחכות לזמן נכון יותר.

סונגלו ומאהווה החזיקו כל אחד קורה יפיפיה משלו. שהתורן שלה נישא גבוה וממנו נמתחו מיתרים עד הקאלבאש שהיווה את הבסיס של הכלי.

אצבעותיהם חלפו ברגישות על המיתרים והצליל השמיימי שיצא מהצירוף הזה הפך את הבוקר לקדוש במיוחד,

סני שלח יד אל הסנגבן שלו שהיה מונח בשמש וחש מיידית איפה הבאס ואיפה עליו להכות כדי להצטרף לזוג הגריו'ס המרהיבים.

משלא שמע סירוב התקדם עם מערכת הבאס והתיישב לידם. וזה היה כמעיין רשות גם למוסא שלקח את הדג'מבה שלו והתיישב בצנעה ליד אחיו וניגן חרישית מנסה לחוש את הצלילים הנכונים כדי להחמיא לקורה המלכותית ולפנק אותה.

נדיה הביטה ימינה ושמאלה. הפעם היא לא תשב על עץ. יש לה תוף והיא יכולה להצטרף.

לא נשמע שום איסור לכך.. היא לקחה את התוף שלה והתיישבה לצד החבורה הקסומה כאשר היא מרפרפת סולו עדין שבעדינים כמעט בלתי נשמע בעת שהשיר המסורתי – "אללה לקה" מתנגן בחצר.

מתגלגל וממוסס כל אבן והופך אותה לקמח כנוע ומוכן לשינוי.

הצלילים התאחדו כאילו החבורה מנגנת יחד מזה שנים. אף אחד לא דיבר מילה אך כאשר מאהווה חשה את ההרמוניה הבלתי מתפשרת של הצירוף של הקורה שלהם עם התופים של הילדים הנודדים היא שוטטה בעינה מצאה וצללה לתוך עיני נדיה ,

הילדה הזו המוזרה לבושה כמו בן. עם כובע מצחייה שמסתיר את עינה ומכנסי דגמ'ח שהופכים אותה ללוחמת דרכים מקצועית.

מעבר לקשיחות החיצונית חיבקה את דמותה של נדיה שכבה נוספת בלתי נראית של אורה בצבעים ענוגים ובתוכם שטו כוחות וישויות שזמן רב לא ראתה על אף אחד.

בחדר לאחר מכן אמר סונגלו.

-את חושבת שזו היא ?

-היא?

-שהובטח לנו שתגיע להניע ...

-איני יודעת סבא... אבל הם מנגנים כל כך יפה, האורחים שלנו. אני מאושרת שהבאת אותם.

-בוא נניח ליתר השאלות כרגע ונשמח את הילדים שסבלו כל כך עד שהגיעו לכאן.

-אולי מחר בלילה נביא אותם לקריאת האש?

-אולי....

אמרה מאהווה היפה ולא יספה.


נדיה והתוף המקודש - פרק 6


ימים של הכרויות ראשוניות. נדיה ושני המתופפים השומרים שלה הכירו את כל מי שמתעסק בתרבות בסביבה החדשה. היה זה רחוב שלם שבו בכל פינה ניגנו חבורה אחרת של מוסיקאים ובכל משפחה היו רקדנים. בחצר השכנה על יד ביצה שנראתה כמו נחל פסטורלי עם אנפות שחנו בה על רגל אחת. ועצים גדושי מנגו, גרו משפחות משבט האולוף , בכל יום אחצ' הגיעו רקדניות מכל האזור . חבורת האולוף סידרה שם את התופים ובחורים מלאי ביטחון תופפו שם את הסבאר על תופי תמה – ביד אחת מקל קטן ויד אחת חשופה , היה גם תוף מדבר קטן מתחת לבית שחי של מישהו שכיווץ אותו וריווח אותו בעודו מכה במקל קטן במרכזו. הם ניגנו מקצבים בוטים ופרחחיים והנשים שהגיעו הניעו את גופן בחושניות מקסימלית. מבע פניהן כשל פאם פאטאל ואחורייהן מכירים את כל האותות והקריאות של המקצב ופועלים בד בבד עם התופים. במרחק גדול יותר התגוררו משפחות גריו נוספות , כמו ג'אלי- משפחה ידועה שבה דורות על דורות של מוסיקאים ואנשי רוח. ילדי המשפחה ניגנו במומחיות על באלאפון וקורה ונגוני, כל אותם כלים מיוחדים שתפקידם השבטי הוא למעשה לזמן אלים. נדיה מוסא וסני החלו לנגן בכל יום בבוקר את המקצבים שלמדו כדי לשמור על כושר ולהתפתח, נדיה היתה בעננים מהאימון הראשון, סוף סוף היא יושבת ומנגנת באופן גלוי וברור , זכותה המולדת מתבצעת. ליבה היה רך וכל הפחדים התעופפו ממנו זה מכבר. היא השחיזה את ביצועיה המחודדים למצב של שלמות. המשיכה וניגנה עם מאהווה והקורה את שירי מסורת המנדינגו ואף הלכה כל אחר צהריים לבית משפחת ג'אלי שם החלה ללמוד נגינה על באלאפון עם ילד קטן ומקסים שהיה המורה שלה. יום אחד לקראת ערב הגיעו לחצר אורחים חשובים . התרגשות רבה החלה מסביב , לתדהמתה של נדיה , כל חבורת נגנים הגיעה לחצר של סונגלו ונתנה מופע קצר מול האורחים המכובדים. גם נדיה מוסא וסני הופיעו בתורם. מיד כשהחלו לנגן צחק אחד האורחים ואמר: - אלה? ....תלמידים של גרנד קוליבלי ... זה ברור. האורחים היו אנשיו של הנשיא הראשון של גינאה, סקו טורה והכירו את כל חצרות המוסיקה והמחול בכל הארץ . הם נדדו בכל הארץ ובארצות השכנות והקשיבו לתרבות המסורתית והחדשה בכל מקום. פודיבה קייטה שהוביל את הקבוצה קיבל מהנשיא את הכבוד להיות הכוריאוגרף הראשון היה בדרכו להקים את הבלט הלאומי של גינאה וידע שיש הרבה מוסיקאים ורקדנים מוכשרים שעזבו את גינאה לטובת הארצות השכנות. גם הוא כמו הנשיא לא היה מוכן לקבל בריחות מוחות אשר מתרחשת בדיוק לפני ריכוז ופריצה בינלאומית של הבלט האפריקאי, מה גם שיצירתו של פודייבה קייטה - "מינוויט" (*חצות) כבר קרמה עור וגידים וחיכתה לאמנים ראויים ורגישים כדי לאייש אותה ולממשה. זה כל מה שהיה חשוב מבחינתו. כאשר הקשיב לנגינת השלישיה הלמה בו נוכחותו החזקה של קוליבלי ידיד נעוריו , הוא חש את עוצמת קוליבלי בוקעת מתוך כל אחד ואחד מהמתופפים- שני הנערים והנערה ... האודם שכיסה את פניה של נדיה לשמע שמו של המורה שלה ואביהם של חבריה הסגיר את האמת שנתגלתה. לאחר ארוחת הערב הגדולה והחגיגית הסתלקו כל השכנים ונותרו רק האורחים, הילדים ומאהווה וסונגלו אשר הדליק אש צנועה בתוך קערת מתכת וזרק לשם כמה גרגרים ריחניים שהעלו עשן לבן ובישמו את החצר. האש רקדה בנחלי אור מוזהב אותו צרבה באוויר החשוך, לכולם היה מכנה אחד משותף, הם חשו האחד את השני כאיש אחד. התחושה המרכזת והמחברת לא הייתה ברורה כלל בתחילה אך לאט לאט חשה נדיה שהריח אותו היא נושמת נכנס לכולם כלאיש אחד ומערפל את עיניהם. סונגלו שישב לידה הראה לה שמעתה היא צריכה לעצום את עפעפיה כמחצית הדרך ולהביט מבעד לריסים כמו דרך וילון. בעוד ליבותיהם הולמים בקצב אחד וכולם מביטים על האש מעבר לריסים ראתה נדיה את ראס השבט הקדום מרצד בין הלהבות.

  • רואה שהכל בסדר?

נדיה חייכה אליו כאל חבר ותיק . סונגלו לא שאל כלום. הוא ראה שהיא מכירה את הדמות. ויותר מזה. נדיה הייתה חביבתו של ראס השבט. שנים רבות ניסה סונגלו לקרב את רוחו של ראס אליו ואל חייו אך התדר היה דק מידי , עדין מידי, חמקמק.

  • כן, הכל בסדר עכשיו , אמרה נדיה ללא מילים רק בעינה הודתה לרוחו של ראס

  • איך איך?

אמרו האורחים. בפעם הראשונה התגלם ראס בפניהם באופן כל כך מהיר וברור . -משלוש יוצאת אש... אמר ראס כשהוא נעלם ומופיע לסרוגין. -משלוש יוצאת אש , חזרו כולם על מה שאמר. -הלילה רציתי להזמין אתכם לשמוע על העץ הראשון. זה יכול להיות לצורך ההסבר כל עץ שאתם רואים מסביב, אם אתם מבינים את הסימנים של העץ האלוהי מתוך שדה הבריאה, שדה הבריאה מתקיים בתוך האני הגבוה של כל אחד מאיתנו יש שם עץ מיוחד במינו ששלח לכם כמוהו בשפע, בכל הארץ. תסתכלו על העץ האורחים מילמלו כשעינהן עצומות למחצה - בילאהי וואלאהי תאלאהי, (*שכה אחיה) בכל פעם שראס אמר משהו יוצא דופן אמרו כולם אחריו – בילאהי... וואלאהי תאלאהי.... -מה שהכי בולט לעיננו זו הכותרת שלו - הכתר זהו הקודקוד האמיתי שלנו- כוכב הנשמה שלנו אליו אנו רוצים להיות קשורים כל ורגע ורגע בחיים שלנו, הוא קשור לשתי נקודות שהם סימני הבסיס שלו, חכמה ובינה , ביחד הוא יכול ליצור איתם בעירה, זה המשולש העליון, אתם יודעים ... ש... - "משלוש יוצאת אש" -בילאהי, אמרו כל הנוכחים בשקט . מה השלישיה שדרושה לבעירה? פודיבה קייטה מזרים מחשבותיו בתשובה... - חומר שיבער, חמצן (גאז) שיבצע התמרה וניצוץ, -כל פעם שאתה רוצה עשיה אתה חייב לחשוב על שלושת אלה והאופן בו אתה מיישם אותם... -בילאהי. נדיה מקרינה למעגל מחשבות ביניים: -אם השלוש האלה מבצעים את הבעירה-יצירה-מהלך, בוא נחפש אותם בתוך העץ. - מצוין, עונה ראס השבט בשמחה... -אם כך משולש עליון- כתר חכמה בינה, מתחתיו- שני משולשים שלובים- במרכז הכוכב זה- מקום נשגב ומפואר בחלק תחתון- מלכות לבדה, אמנם נקראת מלכות אך בודדה וחסרת יכולת עצמאית. אז העץ מתחלק לשלוש- משולש עליון המסמל את העליונים , חלק מרכזי המשמש כמרכבה חלק תחתון ובודד שרוצה להתחבר לעליון, סונגלו שמע כבר את ההסבר הזה במשך שנים בכל פעם שבוצעה " קריאת אש" , הוא דקלם לילות ארוכים את ההסבר ללא יכולת להעמיק ולהבהיר לעצמו מה בעצם רוצה ראס השבט לומר בזה. אך הפעם הוא ממשיך ומבהיר: -המשולשים שלכם עדיין נעולים אנשים יקרים -רק אם תשכילו לפתוח את סגור ליבם משהו יוכל להשתנות. -זה לא יהיה פשוט -זה ידרוש את המוחות המזהירים ביותר -אלה שגרים ממש בחיקו של הבורא -אלה שמיסטר באבא מיוזיק לא נטש אותם מעולם -הוא מתקיים ומתחבר רק בכוח הצימאון -צימאון ליצירה מהפכנית -צימאון לשינוי -צימאון לתרופה נכונה -צימאון לאמת ואמיתה.... -צימאון לזכויות אנוש חומלות... המילים האחרונות היו ממולמלות כדבעי והגיצים שנוספו לסוף המשפט הבהירו שזהו קצה ההתגלות. מעבר לזה תבע הלילה את חשכתו...



נדיה והתוף המקודש פרק 7

האודישנים ללהקת הבלט האפריקאי הסתיימו , הכוריאוגרף פודייבה קייטה בחר את הטובים ביותר מתוך כל הלהקות שהופיעו בפניו וסיכם איתם מתי יגיעו לקונקרי , מוסא וסני נבחרו גם הם אך דחו את ההזמנה עד שיתברר מה קורה עם נדיה. סונגלו היה במבוכה גדולה. הוא לא הבין איך נוצר קשר עמוק שכזה בין הילדה-נערה שמולו ובין ראס השבט הקדום. הוא החליט לעקוב אחר מחשבותיה ומעשיה הכמוסים ביותר אולי יצליח לשפוך אלומת אור והבנה. נדיה כהרגלה לפני שנרדמה חזרה על כל ההברות של התיפוף הסודי. לא היו אלה מקצבים. אלא אבני יסוד. סונגלו יכול היה להיכנס לתוך מוחה ולנסות להבין מה היא מתרגלת. ניסיונו אפשר לו לקרוא אנשים. כמו שלנכדתו מאהווה היה את הכישרון לראות את האור שמקיף כל אדם ואדם והיכולת לראות לפני ולפנים. גם הוא כמו ראש השבט שרצה בזמנו גשם הבין שיש כאן שפה פוליריטמית עתיקה מאוד. למחרת הוא שאל את נדיה: -אם המקצבים שהיא מנגנת הם הדרך היחידה בה היא יודעת לתופף. מאהווה פקחה את זוג עיניה היפות ובאה להקשיב בתשומת לב. -אולי נחכה לקריאת האש הבאה כדי להבין? נדיה אמרה בצניעות : -ראס השבט יכול להתגלם בפני בכל רגע. עם או בלי קריאת אש. רק בזכות ההברות של התיפוף.

  • אם כך זה תיפוף מקודש ילדה. האם תוכלי ללמד גם אותנו

  • איני יודעת אם אני יכולה ללמד. אני לא מורה. זה לא שלי. ראס הקדום העביר לי את המשנה וביקש שתישאר בסוד.

עינה אורו לרגע והיא שינתה את דעתה.

  • הוא כאן עכשיו ! אומר שאתה תעזור לפתח את האלמנטים .

-הרעיון היא שכל הברה שאת מנגנת מתוך ארנסנל התיפוף המקודש יהיה מקביל לאות או למילה. -האם תוכלי לעשות זאת? שלושתם ישבו כל היום והעמידו את כל הסולם של ההברות שסיפקה נדיה באופן מקביל למילים ואותיות.

  • עכשיו את יכולה לנגן מילה ולמגנט אותה איליך.

  • למה כוונתך ? נדיה תמהה.

בואי נתרגל ונמגנט ארוחת הערב. רק לשם הניסוי,

  • מדיה ניגנה את ההברות שמרכיבות את המשפט- "ארוחת ערב"

באותו רגע נפתח השער והגיעה השכנה עמוסה בעודף אוכל שהביאו לה והיא באה לתת להם... , -לא יאומן. כל מילה נושאת תוצאה ,

  • אני רוצה לעזור לסאנקו הבן שלי. אתמול הוא נפל מהאופניים וסדק את הבר

  • נדיה ביטאה בתיפוף את המשפט – ריפוי לברך של סאנקו. והנה סאנקו מתקרב אליהם הולך חופשי ולא צולע, רגלו התרפאה כהרף עין הסוד שהחל להתגלם פקח את עיני השלושה והם ראו שהעתיד צופן כל כך הרבה אפשרויות , הקשיים נפתרו , בלילה חשבה נדיה על בריחתה מהמשפחה ותקשרה עם הוריה בעזרת היכולת החדשה שפיתחה. היא שמחה לראות שהוריה כבר קיבלו מידע מהמאסטר קוליבלי וכי כל הכפר מודע למסע שהיא יצאה אליו, זה כבר לא היה בגדר בריחה מהבית. הוא הראתה להוריה היכן היא נמצאת, הם שמחו לקראתה בקשר העל טבעי ועל כך שהיא במקום טוב והיא מתקדמת בכל מעשיה, אפילו ניגנה מול פודייבה קייטה. שנחשב אז למושיע התרבות האפריקאית.

  • תישארי שם עד שתעברי את גיל המילה אמרה לה אימה. אני מבינה אותך. את אחרת. האמת היא שמילה פשוט תחריב את כל ישותך.

  • בעצם הכל בא מתוך רחם האישה. העולם כולו יצא משם. כל מחשבה שאת מקרינה ליקום או ממגנטת כדרכך יכולה להתפספס ללא יכולת להתגלם. אם האבר החשוב הזה לא יהיה מושלם

  • את חייבת את המפשעה שלך מושלמת כדי לרפא .. כאלה היו הוריה של נדיה, מצד אחד רצו להיות רגילים ומצד שני היקום רצה אחרת והם הסכימו לפתוח את האופקים והראייה ולהתקדם.

  • כולנו צריכות את שלמות המפשעה שלנו אמא, בואו נתקדם למצב שאף אישה לא חייבת מילה יותר. זה יהיה צעד בכיוון של חמלה אנושית.

  • את צודקת יא בינתי, אמרה אימא באהבה ובסיפוק,

הכישרונות הנדירים של הבת גרמו לעיניהם להיפקח ולהבין, אביה של נדיה היה גאה לשמוע שהיא נמצאת אצל סונגלו ומאהווה שהיו אמנים מהשורה הראשונה בגינאה לימים מצא פודייבה קייטה אולם קולנוע ישן על חוף מרוחק בסנגל ושם הקים את הסניף הצפוני של הבלט האפריקאי הלאומי של גינאה. לשם נסעו מוסא וסני לשמחת אביהם מאסטר קוליבלי ונשארו להתאמן עם להקת הבלט הראשונה. נדיה שהיתה צעירה יותר ולא יכלה להמשיך איתם נשארה באופן רשמי וגלוי בחצר מאהווה וסונגלו , הם פיתחו יחד את שיטת התיפוף המקודש. ריפאו את כל הסביבה , העניקו אושר לאנשים שכבר ויתרו על החיים. נתנו תקווה לרעבים ולצמאים. טקס של ריפוי בשילוב קריאת האש נערך כל חודש במלאת הלבנה בחצר ולשם הגיעו אנשים נשים וטף מכל רחבי היבשת. נדיה נודעה בכל אפריקה כנערה בעלת כוחות ריפוי ותקשור ויכלה לעזור לכל אדם באשר הוא , אך המשימה לא תמה יום אחד פתחה נדיה את המשולשים שבעץ ועל כך יסופר בהמשך...


נדיה והתוף המקודש , פרק 8 ואחרון


ימים של אור לילות של אש, בחצר סונגלו התקיים מידי יום סשן ריפוי , אנשים מעטים הגיעו באופן קבוע , יחידי סגולה, אורחים ששמעו על הבשורה הגיעו מרחוק כדי לחוות ולהתרפא , הקורה של מאהווה כישפה במיתריה את מעגל השומעים , סונגלו שר בקולו הצרוד והנעים את שירי המנדינגו ונדיה ניגנה את התיפוף המקודש כאשר מילות הריפוי המנוגנות מוצפנות היטב בתוך נגינתה כך שהשומע יכול לחשוב שזה סולו. כאשר האנרגיות עלו מעלה לכיוון הירח המאיר אנשים נעו בעיניים עצומות ושטו בהכרתם על המנגינות המופלאות כאשר תת המודע שלהם מתפרץ אל פני השטח ולעיתים מפעים אותם עד למצב טרנסטטיבי, ריקוד מטורף ובלתי נשלט מלווה בצרחות, נשימות ודיבורים לא רצוניים. עד לנפילה על הארץ בעיניים מפולבלות ומתהפכות בציריהן ואז נעצמות לתנומה שבתוכה מתגלמים מסרים חבויים ואישיים. נדיה גדלה יפתה והתחזקה, התיפוף שלה נודע ביחודו ומקוריותו. מעולם לא גאה ליבה על פני הבריות והיא שמרה על צניעות ורצינות. מסביבה הגברים משבט האולוף אלה שהיו מטריפים את הנשים בתופים וגורמים להם לחשוף את טבוריהן ואת אחוריהן בתנועות שובבות וחשקניות, בוטות ופרחחיות היו מגניבים מבטים ומנסים לספח את נדיה אליהם כמתופפת או רקדנית אך לשווא. נדיה שמרה על יחודה ודבקה רק בחצר של מהאווה וסונגלו או בחצר הגריו שם למדה את רזי נגינת הבאלאפון. יום אחד סונגלו לא הצליח לקום בבוקר מיצועו. כל מילה שנדיה ניגנה לא צלח והוא עדיין היה חלש , מאהווה סעדה אותו ולא משה ממיטתו. להפתעת נדיה שניגשה איליו כדי להתנצל על חוסר יכולתה לרפא. מצאה אותו מחייך חרישית. הוא אמר -קורה לי דבר חשוב ... בקרוב אוכל לעוף.. אני מצמיח כנפיים בתוך השמיכה , אני חש אותן יוצאות מבין השכמות שלי. -מה כוונתך? -נדיה... יקרה שלי...מאהווה, יא בינתי אהובה שלי.... מה שצריך לעשות כדי לעזור לי הוא רק לפתוח את משולשי העץ כפי שהורה לנו ראס השבט הקדום וחזר על כך פעמים כה רבות. -אך זה נשגב מאיתנו. מה הכוונה ? איזה עץ? -הקשיבי לי נדיה.... כל בני האדם הם רקמה אנושית אחת... נכון? -כן...בוודאי ..מה זה קשור? -כך גם כל העצים בעולם הם רקמה עצית אחת... -כל מה שתעשי לעץ אחד ישפיע על כולם. -בואי נחזור על העקרונות. אבל קודם תביאי לי אגוז קולה אדום כדי שאוכל להתחזק ולדבר .. סונגלו כרסם את אגוז הקולה המריר וקולו שב אליו. -תזכרי שבעבודה הפנימית המשותפת שלנו אמרנו שהעץ האלוהי מתחלק לשלוש, אנחנו – בני האדם הם המלכות שמקבילה לחומר הנשרף, כוכב המרכבה הוא הניצוץ המבעיר ומשולש הכתר זה החמצן, -נאמו ... הריעה נדיה, מעודדת את המשך ההסבר , -כדי לברוא מציאות אנו חייבים להגיע למצב של זרימה אידאלית. התגלגלות חופשית, אנו כמלכות נתחבר לכתר, ניצור גלגל של ראש וזנב מאוחדים, נגרום לשתי פעולות להיות אחת. הפנמת פעימה, תהפוך משניים לאחד, וכך ניצור תנועה, -נאמו. נדיה מהנהנת ומנסה לשמור ולנצור כל מילה. -בעצם, ממשיך סונגלו, כמו תווי המוסיקה – אם הדו מתחבר לעצמו הגבוה יש לך בעצם 7 תווים, ה- 8 הופך להיות פעימה מסכמת אחרי כל 7 פעימות שונות, הדו קובע את האוקטבה שזורמת אחריו, זה לא תו נוסף, זכרו - דו נמוך זה גם דו גבוה, הנמוך מתאחד עם הגבוה ליצירת תיבה גבוהה יותר וכן הלאה לאורך כל הדרך... -נאמו... היתה זו מאהווה, את ההסבר הזה למדה משחר ילדותה. -לכן המלכות לבדה יכולה להתברג למרכבה בקלות ולא לשנות מהלכים -כמו טיפה שנושרת לים. נקודה אחת מתחברת מהר לכל מקום. -הפעימה השמינית היא המחברת את התיבה הבאה בשרשרת. זה צליל שנבלע בתוך החלל הבא , -פנים רבות לשלמות. כדי להתגלגל בהצלחה צריך לדעת לחבר ראש וזנב , אחרי שמאחדים מלכות עם כתר וחודרים למשולש העליון נפתחת הדרך להיכנס למרכבה ואז אפשר לעבור לערכי הכוכב - כל עוד שני בסיסי המשולשים קרובים זה לזה הם שלובים וסגורים. -נדיה הקשיבי טוב מה לעשות למעני לפני שאעזוב את המימד ואעוף לי לדרכי כנשמה חופשית... היכנסי לנקודה המרכזית , החזיקי את קווי הבסיס והפכי אותם החוצה ואז המשולשים מתהפכים והופכים להיות 8 של שני משולשים המחוברים בקודקוד, כך יותמרו השניים לאחד, נקודות מקבילות יאחדו כוחות יסודיים ומפוארים בכוכב המרכבה , תיווצר תנועה בלתי פוסקת באופן טבעי. זו אליכימיה. זכרי שהעליונים חייבים את התחתונים עבור הביצוע הפיסי שקובע את המציאות הפיסית בדיוק כמו שהתחתונים זקוקים לכיוון הרוחני לעזרה ולשמירה של העליונים באותות ובמופתים מטפיסיים, כך לאט סונגלו את סוף ההסבר וצנח לתוך תנומה נוספת... .... כל אותו יום נדיה הפכה במחשבותיה ואף כתבה לעצמה סקיצות ובחרה את העץ איליו היא מגיעה. עם רדת החשכה יצאה לדרך, ללא מטלטלין מכבידים, שמה פניה לסנגל... לשם כך היא נסעה לעיר השכנה בארא ושם לקחה מעבורת כשהיא מתכסה בכובעה וצעיפה וממעטת להיפגש בעיני אנשים סביבה. מרוכזת במשימתה. היא בחרה בעץ הענק שבפאתי קאזאמאס , כיוון שהיה חלול . לשם הגיעה לפנות בוקר. היא טיפסה על הגזע הענק של העץ והוא חבק אותה כחבר ותיק, ענפיו סביב גופה מכוונים אותה לרדת בקו ישר מלמעלה למטה , השתלשלה לתוך הגזע החלול שהיה ממש כמו חדר צר.. שם פגשו אותה צלעות המרכבה המוארת , לתוכם היא חדרה והתמקמה שם באמצע ממש, מעליה זרח משולש עליון אשר אלומות האור שלו הובילו אותה והאירו את המעשה שאמורה היתה לעשות. משני הצדדים היו קווי בסיס מקבילים של צלעות מרכבת הכוכב. זכרה שצריך לפתוח את משולשי הכוכב , אחזה בשתי ידיים בשני הבסיסים והרימה את המשולשים, משני צידיה. הם התהפכו והתאחדו בקודקוד, למעלה המשיך לזהור המשולש העליון באור נגוהות, היא מצאה את עצמה בנקודה של מרכז ה-8 ממנה יוצא הכל ואליה גם נכנס הכל. בדיוק אז שמעה בת קול סודית ועתיקה שאמרה לה– זה חתך הזהב, הגעת למקום יפה, -מה זה המקום הזה? -זה האינסוף המתמטי. התופים מכירים... זו התרופה האולטימטיבית שלך כמרפאה וזה גם המקצב שילווה את סונגלו ויוביל את נפשו אלינו... -אחרי שהבנת את כל זה חזרי לסונגלו והעניקי לו חיבוק חם. נדיה השתחלה מתוך המחבוא שבעץ החוצה מיהרה כל הדרך חזרה עד שהגיעה למיטת סונגלו וחיבקה אותו בלב הומה, כך העבירה לו את הכוחות שנתן לה היפוך המרכבה שבעץ. -סוף סוף המשולשים התהפכו. בכה סונגלו מאושר, - זו הייתה המשימה שלי. כל החיים אמר לי ראס בקריאות האש שחוויתי שיום אחד זה יקרה. זה היום האחרון שלי איתכם, אני מאושר נדיה רק בזכותך הגשמתי את היעוד שלי. עם צחוק ועם בכי של מאהווה ונדיה התפיידה ההכרה של סונגלו והוא הצטרף לאבותיו ואימהותיו. מהאווה התייפחה ולחשה: -בעוד חודש חודשיים לאחר שיתמקם במימד החדש אולי נוכל לקרוא לו לישיבות קריאת האש... כך אמרה בעצב וחיבקה את האיש עימו היתה כל חייה באור ובחושך, המורה שלה בכל הזמנים. -מה עשינו? -לא אדע.... שיר סיפור או אגדה... -רק אומר לך שתי מילים- - ישמרך האלוהים. סוף

C רחל פיש בנגורה * תודה לכל מי שקרא, עקב ותמך בי לאורך כתיבת הסיפור , עזרה כזו של יוצרים שנותנים רוח גבית ומעודדים אחד את השני. באמת לא תסולא בפז . מעריכה , זוכרת ואוהבת . לזכר סונגאלו סיסוקו הגדול והנפלא , דמות אמיתית , בשיר "אללה לקה" בקרוב אעלה את נדיה והתוף המקודש עונה 2




פוסטים אחרונים

הצג הכול

ความคิดเห็น


bottom of page